מי אני

שמי יפעת, אדריכלית נף ומתכננת ערים.
אמא לשלושה ילדים , (אורי-7,ליהיא-6,אלון-3), ואשה לעידו. אמנית.
סיימתי תואר ראשון בהצטיינות בטכניון, ותואר שני בבינוי ערים באוניברסיטה העברית. במהלך 12 שנות עבודתי כאדריכלית נוף, תכננתי והוצאתי לביצוע עשרות פארקים,וחצרות משחק בכל קנה מידה. מתכנון של תוכניות אב (ירושלים, מטרופולין ב"ש וכו' ), דרך תוכניות אזוריות ושכונות מגורים (פי גלילות, מרכז המושבה פ"ח ועוד) , תכנון שמורות טבע ונחלים (נחל שורק, נחל רפאים, ועוד) וכמובן תכנון שטחי פארקים עירוניים בישראל (פארק הנצח ברמת השרון, פארק הספורט בגבעתיים ועוד רבים). במקביל תכננתי חצרות של מבני ציבור (בתי ספר, מבני מסחר ועוד) .
מכל עבודתי נהנתי, אך תמיד היה חסר דבר מה. הרגשתי שכשיורדים בקנה מידה, ומגיעים קרוב למשתמש, הילד, יש פספוס ומשהו אינו נכון בתכנון עבורו.  
בשנים האחרונות קיבלה עבודתי תפנית , עם הכרתי את "גן המשחקים הטבעי".הבנתי, כי ילד צריך יותר מכל דבר אחר, טבע.
שם הוא מרגיש בבית. שם הוא יכול להיות יצירתי ולהשפיע.הטבע יקבל אותו בכל מצב, והוא כל הזמן יגלה בו דברים חדשים.
כך הבנתי, כי הפארקים אותם אנו מתכננים, וחצרות הילדים למיניהן לוקות בחסר. הן חסרות את הטבע. הטבע שמאפשר לילד לטפס על סלע או עץ, הטבע שמאפשר לאסוף עלים וענפים מהריצפה וליצור מחנה דמיוני בין השיחים. גן המשחקים הפך להיות צבעוני, פלסטי, מלאכותי, ויותר מכל - משעמם. לילד אין כל יכולת להשפיע ולשנות, הוא אינו מפעיל את הדמיון אלא במקרה הטוב, את היכולות הפיסיות שלו, ובעצם אוכלוסיה שלמה של ילדים אינה נהנית מהגנים הללו. הילדים הרגישים, בעלי הדמיון והחוזק הורבלי, אינם מקבלים מענה בגן היום.
לאחר מחקר ארוך, הוצג הנושא בפני כל העוסקים בדבר, והחלה עבודה משותפת עם: 
· משרדי ממשלה: משרד השיכון, ומשרד החינוך 
· עיריות וחברות פיתוח עירוניות: יותר מ-30 עיריות כבר נחשפו בפני הרעיון והחלו בתהליכים ליישום הגן. 
· מערכת החינוך לרוחבה: מנהלי בתי ספר, מורים, הורים ותלמידים 
· קהל ציבור המשתמשים 
כיום, אני בתהליכי תכנון וביצוע של מספר גנים, ובתי ספר שונים ברוח "גן המשחקים הטבעי" במקביל לפרויקטים גדולים נוספים אותם אני מובילה. כל עבודתי נעשית תוך תצפית ומעקב אחר אופן המשחק של ילדים, חבריהם, והטמעת הידע בגנים. הגנים המתוכננים מאפשרים לילד לחוש, לפעול,ליצור, לתרגל, ולדמיין. 

4 תגובות:

  1. נחשפת עכשיו לבלוג שלך ולרעיונות, וכ"כ מתחברת..במושב אליו עברנו לפני כשנה יש למעלה ממאה ילדים בגילאים שונים, ושני גני שעשועים..כמעט נטושים!!יש משהו במתקני השעשועים של המאה ה21 שאינו מזמין את הילד באמת. הדוגמה הכי טובה שאני יכולה לתת היא, שגן שעשועים אחד מהסוג ה"אתגרי" עם חבל, מתקני טיפוס וכו'- ועדיין הפעילות האהובה והכמעט בלעדית של בני בן ה3 ,יחד עם חבריו, היא טיפוס על עץ התאנה שצומח בצמוד לגן ושלל מתקניו..

    השבמחק
  2. אני כל כך מבינה. זה מדהים כמה ילדים צריכים את הדברים גולמיים ומופשטים, בלי שנעשה להם את העבודה. מתקני משחק מהווים סוג של אינטרפטציה מאד סוביקטיבית שלנו המבוגרים למה צריך הילד לשחק. רק שילדים הם שונים...אחד מהשני ובטח שמאיתנו המבוגרים. זו כזו יומרנות מצידנו לחשוב שנוכל לשים מתקן מאד מכוון ומדויק ונצפה שיתאים לכולם. לעומת זאת עץ לטיפוס או סלע, יאפשרו לילדים לטפס עליהם באלף דרכים שונות. העניין שהילד יגלה כל פעם מחדש בטיפוס המשתנה יעשה את כל ההבדל ויצור את הרצון לעשות זאת עוד פעם ועוד פעם...תודה.

    השבמחק
  3. שלום יפעת שמי פרידה פילרסדורף מחוות החיים רעננה חווה טיפולית אנחנונ מאוד רוצים להקים גן טבע שיוכל להיות חלק מפעילויות החווה לכל האוכלוסיות שמלוות את החווה (מגוון רחב של אןכלוסיות וגלאים ) האם תוכלי לעזור לנו בתימחור בניה של גן טבע בסיסי בשביל שנובל לפנות לגיוס כספים ?
    תודה מראש פרידה
    חווות החיים
    09-7727944

    השבמחק
  4. נקודה למחשבה, גם ילדים על כיסא גלגלים ישמחו לפארק בטבע שיהיה להם נגיש. כיום רק 2% מהגנים הציבוריים נגישים ואף הם לא מכילים מתקנים מונגשים כמו נדנדה או קרוסלה לכיסא גלגלים

    השבמחק