מה גורם לילד להשתעמם בלימודים? למה כשאנחנו שואלים אותם שאלה, היא לא מעניינת אותם, והם אפילו לא מתאמצים? למה לילדים שלנו היום לא ניתן למצוא נושא אחד שיהווה אתגר כמעט?
סוגטה מיטרה אמר, כי עלינו לשאול את הילד לא שאלה עליה כבר יש לנו תשובה, אלא שאלה שאיננו יודעים לענות עליה. שאלות עם תשובה הן משעממות, הילד יודע שאתה בוחן אותו, ואתה לא באמת מחפש תשובה. נסו לשאול את ילדכם שאלה עליה אין לכם תשובה. נסו לשאול את עצמכם...
במהלך החודש האחרון השתתפתי בכנס IDEC של כלל בתי הספר הדמוקרטיים. זהו כנס, מרגש המנסה לבחון רעיונות שונים של חינוך ולמידה. הכנס נפגש בפעם ה-20, וחזר לחדרה לאחר 20 שנה של "טיולים בעולם" במדינות שונות. בכנס השתתפו מעל 30 מדינות שונות, ולכל בית ספר, ולכל אדם הסיפור שלו, הרעיונות שלו והניסיון שלו.
התכנסנו לשמוע, להשמיע ובעיקר ללמוד. לכנס זה, ניסיתי בעזרת שותפתי להביא את המקום שממנו אנחנו באות - תחום התכנון, ובייחוד תכנון חצרות בתי הספר.
בתי הספר היום ובעיקר חצרותיהם מתוכננים ללא חשיבה מיוחדת על המרחב החיצוני, ובעצם על "הכיתה הגדולה ביותר בבית הספר". אם תשאלו את הילדים כיצד היו רוצים שתראה החצר, תשאלו את המורים ותשאלו את ההורים תקבלו 3 תשובות שונות לחלוטין.
במהלך הכנס עשינו שלושה דברים שבחנו את החצר בבתי הספר, אז אם בא לכם לשמוע כיצד החצר בבית ספרכם יכולה להשתנות, ומה בעצם חסר בה, אתם מוסמנים להמשיך לקרוא. ואם לא - אולי תתנו לילדכם, אותם זה בטח יעניין.
סקר - מה הם 3 הדברים שהכי היית רוצה לראות בחצר בית ספרך?
הדבר הראשון שעשינו, הינו לייצר בחירות דמוקרטיות הקוראות לאנשים להצביע לשלושת הפינות שהם הכי היו רוצים בחצר בית ספרם. הועמדו כ-17 תיבות עם תמונות בנושאים שונים (על מנת שגם הילדים הכי קטנים יוכלו להשתתף, ועל מנת שההורה יבין על מה מדובר כשמדברים על מחנה או רשתות וחבלים) . כל אדם שהצביע קיבל כ-3 פתקים, והכניסם ל-3 התיבות האהובות ביותר. התיבות עסקו בפינות שלרוב איננו רואים בבתי ספר - אזורי מחנה, מדורות, נחל, וגם אפילו מתקני משחק רגילים. והתוצאות מדהימות (אותנו כבר פחות, כי התרגלנו) כל פעם מחדש.
הדבר שבאופן קבוע מאפיין, הינו העובדה שתמיד "מתקני משחק קטולוגיים", המתקנים הרגילים, נמצאים במקום האחרון, ואיש אינו בוחר בהם. לעומת זאת, משחקי חבל ורשתות, נחל של מים, נדנדות וערסלים, מדורה וכו' נמצאים במקומות הראשונים. תודה לנועה המקסימה, על העזרה בהטמעת הנתונים, ובניהול הדוכן באירוע.
מורים
המורים הפתיעו אותי. הסביבה שנראתה בעיניהם הראויה ביותר לחצר היתה אזור ה"נחל". סביבת "נחל" היא מלכלכת, מרטיבה, ומשאירה את הילדים במצב "כאותי" בהיכנסם לשיעור. מורים רבים לא יאהבו זאת, ועל כן ההפתעה. עם זאת ה"נחל" מייצג גם דברים רבים ונוספים שאינם בנמצא בחצר הרגילה, חושים והפעלתם, ניסוי ותהייה, יצירתיות, חומרים נזילים וטבע. הסתכלות על כלל האזורים שנבחרו ע"י המורים מציגה רשימה של כל החושים:
מישוש (הנחל, מדורה), שמיעה (גן הצלילים), טעם ( גינת ירק), שיווי משקל, וכמובן ראייה. בחירת המורים בין הם התכוונו ובין אם לא, מציגה את הצורך העז והחסך הקיים היום בחצרות בתי ספר.
ה
הורים
בחירתם של ההורים גם היא מפתיעה. בחירתם הראשונה היא נחל (מלכלך, מרטיב...), ובחירתם השנייה היא מערות ומחבואים, בחירה מפתיעה ביותר, בהתחשב בכך שרוב ההורים, לחוצים על כך שילדם יראה 100% מהזמן בבית הספר, דבר שגרם לכך שבבתי הספר אסור בשום אופן ליצור אזורים מוסתרים, שיחים גבוהים או כל דבר שימנע מהילד להראות ע"י אחראי החצר.
ילדים
הילדים כצפוי, בחרו רשתות וחבלים, נדנדות, מערות , מדורה ונחל. אתגר, הוא המניע המרכזי אצל ילדים. כל דבר שהוא מובילי ומשתנה נמצא בראש הרשימה, והבחירה במערות מצביע על הצורך הבסיסי של כל ילד בכל גיל לזמן פרטי, שבו לא יהיה נצפה. חשוב ביותר לייצר אזורים שיתאימו לכל גיל, אבל ישנם אזורים שפשוט מושכים את כל הגיליים וביניהם - רשתות וחבלים, מחבואים ונחל. אזורי המדורה ומתקני הכושר יאפיינו בד"כ את רצונם של הנוער והבוגרים יותר. הדברים שפחות משכו ילדים הינם לעיתים דברים שמשכו דווקא את המבוגרים כגון: גני צלילים, ומדרך חושי.
הסתכלות על המדרג של בני עשרה ויותר מציגה את אזור המדורה בראש סולם העדיפויות של בני עשרה. הדבר מעיד על הצורך בפינות ישיבה והתקבצות סביב עשייה המותאמת לגדולים יותר. רשתות, חבלים ונדנדות הם אלמנטים המתאימים מבחינת אתגר גם לבני נוער. מתקני כושר, גם הם כאמור מפינות האהובות על בני עשרה ומעלה.
הדבר השני שאותו עשינו בכנס היה לימוד והרצאה והעברת ידע לגבי חצרות בתי ספר בארץ, וההתחלה של עידן חדש בו החצרות יהוו מקור להנאה, גילוי יצירה ולימוד ולא רק שהייה.
המשחק
הדבר האחרון שעשינו בכנס היה משחק.
חשוב היה לנו לראות כיצד ילדים תופסים את החצרות, האם הם יצליחו לראות אותה, והאם יעניין אותם לתכנן ולחשוב על אופן תפקודה. יצרנו מודל דו מימדי, שבו רק המבנים והגבעות הם תלת מימדיים. בנוסף, יצרנו עשרות אלמנטים שונים שניתן למקם בכל צורה שהיא בחצר, ונתנו לילדים להרכיב את החצר של חלומותיהם. התוצאה היתה מהממת. המשחק היה פעיל לאורך כל הכנס, ואינספור ילדים ניסו לתכנן ולבנות את החצר. חלקם עם הרבה חשיבה מאחורי כל הצבה על הלוח וחלקם באופן יותר מישחקי וקישוטי. היה מדהים לראות את כמות החשיבה שיכול ילד להקדיש למיקום המדורה או שביל בולי העץ, כמו גם האם הנחל יעבור במרכז ההחצר או בשוליה.
דבר אחד היה ברור - ילדים לא רק יכולים לתכנן, אלא רמת היצירתיות שלהם מופלאה והם יכולים להגיע לתוצאות שלהן אנחנו לא חלמנו.
