כמה פעמים שמענו את המשפט הזה, וכמה פעמים השמענו אותו בעצמנו כילדים?
ההנחה שלי, היא שהיום שומעים אותו הרבה יותר. ילדים חיים היום בין 4 קירות. מול מסכים, ללא חברה שאינה דיגיטלית, וללא חומרים ומיזוג משתנה. מזג אוויר קבוע. אבאמא עם פלפון ביד.אין פלא שהם משועממים!
אבל מה קורה ברגע שעשיתם את הצעד, והצעתם להם לצאת איתכם החוצה? לגינה הציבורית? לפגוש חבר שם? גם אז הם משועממים! תוך מספר דקות, הילד מיצה את הגן, ומוכן להמשיך לאתגר הבא.
ככה זה ילדים. תמיד היה ותמיד יהיה. הם צריכים, אתגר, שינוי, הפתעות, לחוש, לשמוע, לטעום, להריח, להתפלש, לקרוע, לשבור. הם צריכים - טבע.זוהי למעשה הרשומה הראשונה בבלוג זה.
בימים האחרונים הבנתי משהו לגבי הילדים שלי - ממש כיף להם...
הם נהנים מהחיים, ואני נהנת איתם. נכון, לא הכל דבש ויש גם מידי פעם נפילות, כל פעם באשמת מישהו אחר,
אבל בגדול - כיף לנו...
הבנתי שהחיים שאנחנו מנהלים יכולים לקרות לכל אחד. כי זה הדברים הקטנים בחיים שחשובים בסופו של דבר...
והבנתי שהמכנה המשותף לרוב הרגעים האלו, זה שהם קורים בחוץ.
אז החלטתי להתחיל בבלוג הזה, בשבילי, בשבילם, בשבילכם, ולתעד את אותם רגעים שמחים בטבע, כדי שנוכל להסתכל אחורה, וכדי שכל אחד יוכל לראות ולחייך ולקבל רעיונות. ויהיה מקסים עוד יותר, אם גם אתם תרצו לשתף אותנו ברגעים קסומים שיש לכם עם הילדים בחוץ, בטבע. מקומות מיוחדים , החצר האחורית, הנוף הפתוח, השדות, הים, כל מקום שאתם וילדכם פוגשים, וקורה שם משהו. משהו שלא קורה בשום מקום אחר. אז תתעדו, ושילחו, ונרכיב ביחד בלוג שיהווה השראה לכולנו.
