לילוש שלי, התחילה מהמוסיקה, מיצתה מאד מהר... זה לא התחום שלה. אלון לעומתה בדק יותר כל כלי. אבל כולם בלי יוצא מן הכלל ניסו כמה וכמה פעמים את שביל השווי משקל, ובסוף גם הצליחו, כולל אותי...
מדהים מה שילדים לומדים מהליכה על קורה. לילוש ניסתה את המסלול כמה פעמים, ולא וויתרה למרות שנפלה לא פעם. היתרון הגדול שבאזור זה, הוא שבנייתו פשוטה, זולה ולא מצריכה הרבה התעסקות, ויכולה לקום בכל מקום.
אורי, הגדול שלי, עבר את הקורה ממש בקלי קלות, אבל לעומת זאת, בקצה הגן, יצרו אזור שבו מתחו חבלים בין העצים, וההליכה עליהם היתה הרבה יותר מורכבת, וכבר קשורה ביציבות, ושרירי בטן. זה כבר איתגר יותר.
ואלוני הקטן מצא את עצמו לחלוטין בין מתקני המוסיקה השונים, ובעיקר בחיפוש אחר ענפים ארוכים לכלי נשק עתידיים...כולם נהנו. משם המשכנו לכיוון העץ המדהים ביותר בעולם- עץ פיקוס השקמה עתיק ביותר שמהווה אטרקציה פיסולית במושב, ובשביל החברה שלי, מהווה את "הבית עם עליית הגג". הבית הזה כולל חדרים, וכוים, ועליית גג עם תצפית מרשימה, מה שבטוח שהוא כולו טבעי ומרגש כל פעם מחדש. תמיד ימצאו בו פינות חדשות, ותמיד תלמד דרך חדשה לרדת ממנו. בינתיים, אלוני הגיבור, שויתר על התענוג של הטיפוס, הסתפק בסלעים גדולים שהונחו ליד העץ, ונזהר שלא לפספס אפילו אחד.
ליד הסלעים, היתה תעלת מים מבוטנת, שעל אף היותהמקום לא הכי אסטטי בלב היופי הטבעי הזה, היא הכילה הרבה בוץ, והכילה בעיקר למטה-ולמעלה, בפנים ובחוץ.איזה חוויית קבובות...פשוט כיף. משם, המשכנו לכיוון האגם הניסתר, הליכה של 1 ק"מ בשדות, בבוץ, באיזהשהוא שלב, החברה פשוט הורידו נעליים, והלכו בשלוליות - אין על יום קיץ באמצע החורף!!! נקודת התצפית על האגם הנסתר לימדה אותנו על כל מיני חיות וצמחים במקום, ובעיקר לימדה אותנו שצל צריך גם בחורף בארצנו...אז מצאנו פינת ישיבה תחת הפרדס שליד, ואכלנו לנו בכיף קלמנטינות (שהבאנו מהבית...לא קטפנו!), והמשכנו לנו חזרה במסלול מעגלי דרך הישוב עד לאוטו. סה"כ שעתיים כל הסיפור, הרבה אנרגיות, והרבה זכרונות יפים. פשוט מומלץ...