קורה לאחרונה לא מעט, שהחורף משיג אותנו. שמגיעים לשעה 16:00 ולא הספקנו אפילו לצאת... ואז כמובן נשאלת השאלה- מה נצא לשעה? לא שווה, כבר עדיף להשאר בבית...אז זהו שלא!
מסתבר שללילה יש הרבה קסם לילדים, והוא עושה הרבה טוב גם לקשר בין הורה לילד. היציאה בלילה יוצרת כמה דברים: ראשית, היא מוציאה את כולנו משווי משקל, ומהקופסה הברורה אליה אנו מורגלים - סדר יום, מקלחות, ארוחת ערב, ובעיקר הפעילות שנעשית לרוב באור ועתה היא בחושך. שנית, בגלל החושך, יש רצון של הילד להשאר קרוב יותר להורה, ולמעשה הקירבה המשפחתית, נעטפת ע"י הלילה, ואנו הופכים לגוף מלוכד ושלם יותר. הילדים משתדלים לשמור כל הזמן שכולם יהיו שם, מחכים אחד לשני, ולא נותנים להתקדם יותר מידי אם מישהו מהחבורה לא כאן. נחמד...
שלישית, הלילה מאפשר לחושים שלנו לפעול ביתר שאת: מאחר וחוש הראייה פחות בשימוש, החושים האחרים מחפים עליו - חוש השמיעה, המישוש והריח.
בנוסף לכל אלו, הילד זוכה להתמודד עם לילה. אבל הוא מתמודד "בין חברים", אנשים שהוא מרגיש איתם בטוח. באופן זה, הוא לומד להתרגל ללילה, ולהתמודד עם הפחדים (אלוני לדוגמא דאג שיהיו ינשופים ועטלפים...לאחר שהבטחנו לו שאבא נמצא והוא יגרש את כולם, הוא נרגע, ונהנה מהחוויה).
החלטנו שאת החוויה שלנו נעשה במקום שקרוב יחסית לעיר ולא בטבע פראי (כאילו שעדיין יש כזה בארץ...), ולכן החלטנו ללכת ולטייל בפארק הכט, בחיפה. את חיפה עוד לא ממש גילינו. אנחנו יודעים שיש בה הרבה, ובטוחים שבעתיד נגלה אותה לעומק, אבל החלטנו להתחיל עם פארק הכט. ולמה? מואר, מרגיש בטוח, ובעיקר גם אם זה פארק אורבני, מסודר, הוא ליד הים. ואין על הים בלילה. התחושות שונות לגמרי. הגודל, העוצמה של השחור האינסופי מולך כאדם או מול הילד. נכון, זה אפילו מפחיד, אבל כשאתה בין אוהבים, הכל נראה טוב יותר.
יצאנו לטיול, והילדים רצו להם קדימה. הפארק מתוחזק בסדר (למרות שאזורי הדק רופפים ודורשים תיקון), והתכנון עצמו בכלל לא רע, אם כי קצת מפוספס לטעמי - הצורך הקבוע לרכז את כל המתקנים במקום אחד במקום ליצור מוקדים לאורך כל הטיילת...ההתעקשות על גומי מתחת למתקנים, כשכל כך יותר הגיוני לשים ליד הים חול...(הילדים לא מרגישים בכך...)
בקיצור תכנון היוצר עומס אדיר של אנשים על מקום אחד, ושאר הפארק ריק יחסית. אבל בלילה אפל וקריר, כשכולם עם מעילים, אזור המתקנים היה ריק, ואפילו זכינו לעדנה מהאומגה (מספר אחד בכל מקום), ומנדנדת 360 מעלות (שתמיד תפוסה בכל גן...)הגן מכיל הרבה רשתות טיפוס, וחבלים, ובהחלט מאתגר את הילד. בלילה, האתגר כפול.
אחד הדברים הכי מקסימים בפארק הזה, זה דווקא הבחירה בעצים. אמנם, הפארק כבר לא בשנתו הראשונה, והעצים עדיין לא התפתחו מספיק, אבל הפוטנציאל שיצרו בגן, בכך ששתלו עצי פיקוס הוא אדיר. אין על עץ הפיקוס לטפוס ילדים. לא בטוחה שהם התכוונו לכך, אבל זה בהחלט יצא להם כך. כאמור, כרגע העצים עדיין לא עושים את העבודה, וכנראה שגם עדיין לא נותנים מספיק צל (מאמינה שהיה כדאי לטבל את העצים הנ"ל בעץ מהיר צמיחה ורחב שוליים כגון צאלון), אבל זה יגיע...
אחד הדברים הכי יפים בגן היא העבודה בשני מפלסים. יש את המפלס העיקרי של הגן, שבו נמצאת הטיילת, המתקנים, הפיקניקים וכל יתר הדברים, אולם לפחות בשני מקומות, עובר הגן בגשר מעל צירי ניקוז המגיעים משכונות חיפה. צירים אלו, רוצפו באבן פראית, ותוכננו כנחלים עם סלעים וצמחיית נחלים. היופי הוא שניתן ללכת בהם, ובאופן זה, גם ללכת מתחת לגשרים והאנשים שמעליהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה