כחלק מעבודתי אני מייצרת כיום תכנית אב נופית לישוב תלמי אלעזר. במהלך הלמידה של המקום אני נתקלת בפינות חמד, שאני אח"כ בודקת עם הילדים. כזו היא ביצת זיתא. ביצת זיתא ממוקמת בין חדרה לישוב תלמי אלעזר בשטחי החקלאות. הירידה אליה היא דרך הישוב, או כפי שאנחנו עשינו, דרך תחנת הרכבת המזרחית (הלא פעילה) של חדרה.
לאחר שמחנים את הרכב, נכנסים לתחנה ונהנים קודם כל מהמקום הנטוש-פסטורלי הזה. תחנות רכבת נטושות הם מקומות מאד פוטוגניים. המקום מכיל נוף תעשייתי קשה שהתכסה עם השנים בצמחיה, והיום נראה כמו גלויה או כפי שאנחנו ראינו אותו - מקום לצילומים של חתן וכלה. בשביל הילדים המקום פשוט מרתק - הפסים שקוראים לך ללכת עליהם, ערימות האבנים הגדולות שהושארו במקום כחלק מהפיתוח שנתקע, ההאנגרים העצומים, ובעיקר הרכבות התעשייתיות והקרונות עם הסולמות המחלידים שפשוט מבקשים שמישהו יטפס עליהם.
 |
ערימות האבנים העצומות לטיפוס |
 |
| הגשר מעל נחל חדרה |
 |
| בריכות הדגים |
לא וויתרנו על דבר, והעברנו במקום לפחות חצי שעה מרתקת, בהבטחות שנחזור דרך המקום, ואז יוכלו שוב לטפס על ערימת האבנים העצומה...המשכנו לכיוון השדות. לפני היציאה לשדות עברנו גשר (שגם הוא נראה מלפני 200 שנה), מעל נחל חדרה. הנחל אינו מלא לגמרי, ויש אפשרות אפילו לעבור דרכו באזור מסוים, וכמובן כך עשינו. ירדנו מטה לנחל, זרקנו קצת אבנים כדי לבדוק את העומק, והמשכנו לגדה השניה דרך השדות.
המשך המעבר היה דרך בריכות דגים, חלקן מלאות יותר וחלקן פחות- דווקא מעניין היה לראות בריכת דגים שרוקנה. הרשתות, ובכלל הדרך החקלאית היו מקור עניין לכשעצמן.
 |
| מתחת לגשר |
ביצת זיתא שוכנת מעבר להן. היא מתחילה עם שלט גדול המסביר קצת על הביצה, ומגיעה רחוק מאד בהמשך. ראינו בביצה אינספור עופות, שמענו קרפדות, וראינו שפיריות. שוב הצטערנו שלא הבאנו משקפת...
 |
| אין על שלוליות בחורף... |
הגענו עד אזור של חורשת אקליפטוסים מקסימה, שהיתה כולה טבולה במים. ישבנו לצד החורשה, ומצאנו חלקה של דשא, המשקיפה לנוף השדות, כשלצידנו תעלת מים טבעית עם מים זורמים - באירופה לא הייתי מוצאת מקום פסטורלי יותר לארוחת פירות וסנדוויצים. זרקנו אבנים, עידו ניסה ללמד את הילדים איך מקפיצים אבנים במים, וזה היה פשוט מופלא לראות איך הם לא הסכימו לעזוב את המקום עד שהצליחו לפחות 2 הקפצות.
הדרך חזרה היתה מאד רטובה, מאחר ואורי החליט להוריד נעליים, ונכנס לכל השלוליות, וליהיא עם המגפיים, שנכנסה כבר מזמן, התעלמה מהעובדה שהמגפיים נמוכות מגובה המים העליון, והפכה את המגפיים לאקווריום.
הגענו לאחר שעתיים נוספות בחזרה לתחנת הרכבת, ושם העברנו עוד חצי שעה בהסתכלות על הילדים זורקים אבנים מראש ערמות האבנים, ומנסים לקלוע בדיוק למקום מסוים. לאחר גלישה על האבנים מטה, ארזנו גם את הילדים, והגענו מרוצים, רטובים, מלאים בבוץ ובחיוך חזרה לאוטו. פעם הבאה נלך יותר רחוק, כך הוחלט...
 |
| הפסטורליה עוברת גם דרך עדשה רטובה... |
כחלק מעבודתי אני מייצרת כיום תכנית אב נופית לישוב תלמי אלעזר. במהלך הלמידה של המקום אני נתקלת בפינות חמד, שאני אח"כ בודקת עם הילדים. כזו היא ביצת זיתא. ביצת זיתא ממוקמת בין חדרה לישוב תלמי אלעזר בשטחי החקלאות. הירידה אליה היא דרך הישוב, או כפי שאנחנו עשינו, דרך תחנת הרכבת המזרחית (הלא פעילה) של חדרה. 
לאחר שמחנים את הרכב, נכנסים לתחנה ונהנים קודם כל מהמקום הנטוש-פסטורלי הזה. תחנות רכבת נטושות הם מקומות מאד פוטוגניים. המקום מכיל נוף תעשייתי קשה שהתכסה עם השנים בצמחיה, והיום נראה כמו גלויה או כפי שאנחנו ראינו אותו - מקום לצילומים של חתן וכלה. בשביל הילדים המקום פשוט מרתק - הפסים שקוראים לך ללכת עליהם, ערימות האבנים הגדולות שהושארו במקום כחלק מהפיתוח שנתקע, ההאנגרים העצומים, ובעיקר הרכבות התעשייתיות והקרונות עם הסולמות המחלידים שפשוט מבקשים שמישהו יטפס עליהם.
הגענו עד אזור של חורשת אקליפטוסים מקסימה, שהיתה כולה טבולה במים. ישבנו לצד החורשה, ומצאנו חלקה של דשא, המשקיפה לנוף השדות, כשלצידנו תעלת מים טבעית עם מים זורמים - באירופה לא הייתי מוצאת מקום פסטורלי יותר לארוחת פירות וסנדוויצים. זרקנו אבנים, עידו ניסה ללמד את הילדים איך מקפיצים אבנים במים, וזה היה פשוט מופלא לראות איך הם לא הסכימו לעזוב את המקום עד שהצליחו לפחות 2 הקפצות. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה