אש אש מדורה

אין כמו יום חורף קריר וסגרירי כדי להוציא את הגפרורים, העיתונים הישנים, לנקש את העשבים שצמחו סביב אזור המדורה בחצר, וללכת לשדה הקרוב לחפש עצים זרוקים. מומלץ לעשות זאת כפי שעשינו, לאחר מספר ימים של שמש ועדיף לפני הגשם, אחרת הכל יהיה רטוב. אז יצאנו לנו בשבוע האחרון לעוד טיול בשדות הקרובים. שעה 16:00, ועיני כולנו מחפשות אחר קרשים ובולי עץ ראויים לשריפה...

יצאנו אני ועוד חמישה ילדודס היינו כח סחיבה לא רע, ואכן חזרנו לאחר כחצי שעה עם שלל יפה למדורה בסיסית של שעה-שעתיים. הוצאנו את העשבים ופינינו את אזור המדורה, היקפנו באבנים שמצאנו, והתחלנו להניח את הקרשים כך שיוכלו להוות פירמידה נאה. הילדים בשיא ההתלהבות, כבר מארגנים תורות מי ידליק ראשון את הגפרורים ואת האש.

מנסים עדיין להבעיר את האש

נושפים על האש, נשיפות עדינות כך שלא יכבו אלא יבעירו

קצת עיתונים ישנים, הילדים מקווצ'צי'ם ותוקעים בין הקרשים, ואנחנו מוכנים למדורה חמימה.

אז נכון...לקח לנו יוצר זמן להדליק מהמצופה...ונכון לא הצטיידנו מראש כך שלא היה לנו מרשמלו. אבל היו ענפים, היו תפוחי אדמה, והיה פופקורן. הילדים התיישבו סביב האש, למדו אותה ושיחקו איתה.למזלנו הצטרפה אלינו באמצע חברה, שהביאה קרשים שווים כך שהמדורה הפכה ליותר שווה...

הבערנו את האש. כל ילד קיבל גפרור והדליק חלק מהמדורה. לא תמיד זה מצליח. גם לנו לקח זמן בתחילה. הילדים לומדים איך מדליקים עם גפרורים, וכמה כח יש לאש. כמה צריך להזהר, ואיך אסור לכוון את הגפרור לכיוון שלך כשמדליקים, ועוד כל מיני טיפים חשובים...אם לא מאיתנו, ממי ילמדו? והם לומדים... הם עדיין לא מבעירים לבד אש, אבל הם בהחלט בכיוון. אח"כ האש מתחילה לבעור, ואז מתחיל ה"משחק באש". כולם מחזיקים ענף ומנסים שידלק ראשון.

אני מצידי הזהרתי אותם פעם אחר פעם, שאם מישהו לוקח מקל ושם באש כדי "להעביר אש" (משחק שהם מאד מחבבים), אז הקצה של המקל חייב להשאר תמיד בתוך המדורה. קשה להם לתפוס את זה, ובעיקר לממש. צריך מאד להקפיד על החוק הזה, אחרת יש כוויות.

הבנות...

והבנים....

כבר קרה...כן, כן כבר קרה כוויות. לא משהו קשה, אבל בטח לא נעים. בשביל רגעים כאלו, יש לנו צמוד למדורה צינור מים, וצמח אלוורה. קוטפים עלה, מוציאים את הנוזל הדביק הירוק, ומורחים ישירות על הכוויה. עוזר!

ועוד איך עוזר!

ממשיכים עם סיפורים ושירים סביב המדורה. התפוחי אדמה כבר מזמן בפנים, וכולם מחכים להם. החלטנו להשאיר אותם עד סוף המדורה ואחכ לאכול. בינתיים מחלקים פופקורן, כולם חוטפים לכולם, אבל מה אכפת העיקר שקיבלנו.

וככה עוברות השעות, וכבר חושך מוחלט כמובן, וכולם מספרים בדיחות וסיפורים, וזה מדהים כי זה פשוט מתאים לכולם - מאלוני הקטן בן השלוש ועד המבוגרים...

כאשר נמאס, מחליטים על תהליך הכיבוי. דבר ראשון לפני הכל - הבנים "משקים" את המדורה,אח"כ צינור רציני,  ואז כמובן ברב חכמתנו כשהם מסיימים, אני נזכרת - התפוחי אדמה בפנים...יו איזה בעסה...לא נורא. מחר נקנה עוד אבוקדו.