לפני כחודש, ביקשה ממני ביתי בת השבע כמעט, לעשות איתי משהו מיוחד. אבל רק היא ואני...מאחר וזה לא פשוט להגיע לקונסטלציה שכזו בביתנו, כי תמיד ישנם עוד 1-2 גמדים בקנה, אמרתי שנמצא זמן, אבל לא ברור מתי. היא לא הפסיקה לבקש, ולאחר ארגונים שונים הצלחנו! לקחתי את לילוש ונסעתי איתה למקום שבו תמיד ארגיש בבית - לים. חוף אולגה הוא חוף גדול ביותר, ואני מודה שאפילו אני עדייין לא דגמתי את כל חופיו. אבל באותו יום התחשק לי ים, אבל לא מים. ולכן, התארגנתי מהר, ובשניה האחרונה הכנסתי לתיק קופסת גפרורים ופינג'ן. שיהיה.
לקחתי אותה לחורשת אקליפטוסים מגניבה, שמצאתי בעין הים. החורשה ממוקמת באופן די אידיאלי- מצידה האחד היא משקיפה לים, ופתוחה לחלוטין לנופים ולרוחות, מצד שני - חורש (די מלוכלך לצערי) אבל צופן בחובו הרבה הרפתקאות כפי שאסביר עוד מעט. השעה היתה שעת צהריים, והיה חם בכל מקום בו עמדת. אבל למרבה הפלא, החורשה היתה מקום מופלא ומסוכך, וכך מצד אחד הגיעו רוחות קרירות מהים, ומצד שני קיבלנו את הצל של האקליפטוסים. באופן זה, גם בשלוש בצהריים היה ממש נעים. ישבנו כך שתינו, הסתכלנו בנוף, ואחרי כמה דקות, הצעתי לה שאולי נדליק ביחד מדורה. לא יודעת מה בער יותר האש שהדלקנו או האש בעיניים שלה...
נשמע פואטי, אבל זה מדהים מה אש עושה לילדים, ובעיקר כמה זה מגניב אותם להכין את הכל בעצמם למדורה ולהדליק לבד. אז באמת, לאחר שהצעתי, והיא כמובן נדלקה על הרעיון, התחלנו לחפש עצים. לא פשוט, אבל עניין בפני עצמו. חיפשנו, הלכנו, סחבנו, כל תגלית של ענף גדול הפכה להתלהבות גדולה. חיפשנו גם עלים שיוכלו להבעיר את האש, וגם ענפים עבים שיגרמו לה לשרוד יותר זמן. הנחנו את הכל על סוג של טאבון טבע, שהוכן במיוחד לרעיון זה, מוגבה מעט, למנוע התפשטות האש.
הבעיה הבאה - הדלקת האש. לא פשוט, אבל מאתגר ביותר. אז אחרי שבזבזנו כמה גפרורים מצאנו את השיטה, והבנו שכשהאש נתפסת היא עולה מהר מאד, בגלל שהרוחות במקום מגבירות אותה פי כמה. יצרנו לנו מדורה מקסימה, ולא היה משנה שאמצע היום, ולא היה חושך, ולא היה משנה שמאד חם בשאר המקומות, כי אצלנו היתה רוח קרירה והאש חיממה במקום. הוצאתי פינג'ן שהבאתי בתיק, עם קצת עלים, והכנו לנו תה נפלא, עם עוגיות איך לא...ישבנו, שתינו ואכלנו, ואח"כ הוצאנו ביחד בלוק ציור וציירנו ביחד וברגוע שלנו את האש. מעניין לצייר אש.
 |
| אמנם תמונה שלי, אבל גם לילוש בדרך...ההנאה כפולה כשמציירים בצוותא |
כל החוויה היתה באופן אישי פשוט נפלאה. בהתחשב בכך שכל פעם שאני שואלת את לילוש לאן בא לה לטייל איתי, היא רוצה לשם, כנראה שגם היא נהנתה...
מאז כבר הגענו לשם פעמים נוספות. בהתחלה היה לה קשה להכניס לשם עוד אנשים, כי זה היה המקום שלנו, אבל שיכנעתי אותה שנמצא לנו עוד מקומות כאלו. מאז כבר עשינו במקום מדורות רבות, עם תפוחי אדמה, עם תה, והחיפוש אחרי העצים בהתחלה מהווה את אחד הדברים הכי כיפים כל פעם מחדש. בעיקר לאורי, (הבן הגדול בן ה-9) שלמצוא ולסחוב קרשים זו משימה המצריכה לעבור ביער עבות, לחפש ולמצוא דברים, ואח"כ להתאמץ ולשאת אותם למדורה. בדרך התווסף לכל החוויה גם לבנות אוהל, להקים, ולשכב תחתיו...(זה בכלל לא משנה שבקושי נמצאים בו, הרעיון זה בלהקימו.
פעם אחרונה שהיינו, הגיעה לבקר אותנו במקום נמייה, עוד חווית טבע מגניבה, שהיפנתה את אלון הקטן.
בקיצור, מקום חמד, פעילות מגניבה, וממש ממש קרוב לבית. מומלץ לכל אם ובתה...נו...וגם לאחרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה